יום חמישי, 25 ביולי 2013

שכר המצוות לעתיד לבוא

אשת הגאון מוילנא, היתה גבאית צדקה בשותפות עם צדקת נוספת מוילנא. נוהגות היו שתיהן לעבור בין
הבתים ולדפוק על לבבות ישראל שיפתחו ידם לעזרת הנצרכים. לעת זקנותן, סיכמו השתיים בתקיעת
כף, שהראשונה שתלך לבית עולמה, תבוא בחלום לחברתה ותדווח לה על הנעשה בדינה בעולם
העליון, ועל השכר שקיבלה עבור מעשי הצדקה.
בחלוף הימים, נפטרה חברתה של אשת הגר"א, וכמסוכם ביניהן באה בחלום לאשת הגאון, ואמרה
לה: "דעי לך, כי אין רשות לגלות את הנעשה למעלה, כיון שאם ידעו מהו השכר לא תהיה בחירה,
והכל ירוצו לקיים מצוות. רק מחמת שהבטחתי בתקיעת כף שאספר מהנעשה שם, הרשוני לספר לך
דבר אחד - התזכרי את אותו יום גשום בו הלכנו שתינו לערוך מגבית לצדקה? ביקרנו אצל אשה
פלונית, אך היא לא שהתה בביתה, ואנו המשכנו בדרכנו. לפתע, נשאת ידך ואמרת "הנה היא, מעבר
לרחוב", ואז נגשנו אליה וגבינו ממנה כסף לצדקה. "ובכן" סיימה האשה בחלום, "דעי לך, שזכות
צדקה זו נרשמה בשמים על שם שתינו בשוה, אך אצלך שמור בשמים שכר עצום נוסף על כך שהרמת
ידך ונפנפת לה!". ( מתוך עלון פניני הפרשה, עלון 693 לפרשת עקב תשע"ג)

יום ראשון, 14 ביולי 2013

דיבור של תינוק

סיפר הבעש"ט פעם ניצחני סוחר פשוט. בראותי אותו מתפלל בחופזה ובולע מילים ממהר לעבודתו, ניגשתי אליו ואמרתי לו "דה דה גי גי נה נה...", וכששאל אותי לפשר המילים עניתי לו הרי כך דיברת לפני רגע עם הקב"ה –באופן לא מובן, אך השיב לי הלה במשל: כשם שתינוק המוטל בעריסה אומר שטויות אך בכל זאת אמא שלו מבינה מה הוא רוצה – כך ה' מבין בכל זאת את תפילתנו. (מתוך גליון בראש יהודי, דברים,תשע"ג)

בין פורים לתשעה באב

סיפור של הרב חיים פלאג'י שחי באיזמיר בתורכיה.   כאשר יהודי לא קיים את ההלכה או עבר עבירה נאמר חילול שבת, הרב הזמין שוטרים (תורכים) שעצרו אותו לפי פסיקת הרב.
כך יצא שיהודי מעולם לא חילל שבת, ושמר את המצוות.
והנה יהודי אחד, פתח את חנותו ביום תשעה באב,  למרות שהוא צם והתפלל, הרב חיים קרא לו ושאל אותו מדוע אתה פותח ביום כזה ??  היהודי ענה לו תפסיק  להחמיר, מה אתה מחמיר עימי זה קרה לפני אלפיים שנה.
הרב שיחרר אותו,  שבוע לפני פורים שלח שוטרים שעצרו אותו לפרק זמן עד שהרב יורה לשחררו,  היהודי ניסה בכל דרך להגיע לרב שיבטל את הגזירה ונענה בשלילה, יום לאחר פורים שיחרר אותו, היהודי הנזעם הגיע לרב והתפרץ למה עצרת אותי,  אני כל השנה מרוויח בפורים בשביל כל השנה, הוא היה מוכר ממתקים מיוחדים בצורות מעניינות למשלוח מנות.
הרב ענה לו מה אתה צועק מה קרה פורים קיים אלפי שנים. 
כמו שכתוב אם אשכחך ירושלים (תשעה באב) תשכח ימיני (מרדכי האיש איש ימיני).

(הניסוח מתוך סיפור בפורום וואלה-http://forums.walla.co.il/viewtopic.php?f=1391&t=14634471)

יום שני, 17 ביוני 2013

לא לשנות


כאשר אחד מחסידיו של רבי מאיר מפרמישלן נבחר לשמש רב בעיר סמוכה, בא אל רבו לקבל את ברכתו. זה היה בשבוע של פרשת בהעלותך, והצדיק אמר לו:
"התורה מספרת על אהרון הכוהן 'ויעש כן אהרון'. מפרש רש"י: 'להגיש שבחו של אהרון שלא שינה'. וכי מה החידוש בזה? האם יעלה על הדעת שצדיק כמותו ישנה מציוויו של הקב"ה?
"אלא אף-על-פי שאהרון נבחר לשמש כוהן גדול, 'לא שינה' מאורחותיו והיה כל ימיו 'אוהב שלום ורודף שלום' ומעורה עם הבריות. עטרת הכהונה לא שינתה אותו".

(מתוך שיחת השבוע,פרשת בהעלותך תשע"ג)

ללמוד לשלוט בכעס


 היה היה ילד קטן עם אופי רתחני. אבא שלו נתן לו שק עם מסמרים ואמר לו שבכל פעם שהוא מתפרץ וצועק על אנשים הוא חייב לתקוע מסמר בגדר שמקיפה את ביתם. ביום הראשון. תקע הילד 37 מסמרים בגדר, בשני 35 מסמרים ובשלישי 32 מסמרים.
במהלך השבועות הבאים, ככל שלמד לשלוט בכעסו ירד מספר המסמרים שהוא תקע בגדר. לאט הוא למד שקל לו יותר לשלוט בכעסו מאשר לתקוע מסמרים בגדר. לבסוף הגיע היום בו הילד לא התפרץ כלל. הוא סיפר את זה לאבא שלו , ואבא שלו אמר לו שעכשיו בכל יום שחולף ובו הוא לא התפרץ ושולט בכעסו הוא צריך לשלוף מסמר אחד מן הגדר.
הימים חלפו ולבסוף הגיע הילד לאביו ואמר לו שכל המסמרים נשלפו מן הגדר. האב אחז בידו של בנו לקח אותו החוצה אל הגדר, ואמר לו - כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט בכעסיך, אבל הסתכל נא אל החורים שבגדר, הגדר כבר לעולם לא תהיה כמו שהיא הייתה בהתחלה. כשאתה אומר דברים מתוך כעס , הם משאירים צלקת בדיוק כמו החור שבגדר. אתה יכול לתקוע סכין בגבו של אדם ולמשוך אותה החוצה חזרה , אבל לא משנה כמה פעמים תתנצל הפצע עדיין יישאר שם.

(מתוך אתר mesaper)

טעות בכתובת

איש אחד החליט לצאת משיקגו המושלגת, לעשות מה שנקרא, נופש בפלורידה שטופת השמש. אשתו שהיא אשת עסקים הייתה אמורה להצטרף אליו למחרת.
הבן אדם טס לפלורידה, מגיע למלון. מבסוט, מניח את המזוודה בחדר, שולף בגד ים ומגבת ויורד ישר לחוף. הוא נשאר לבלות בחוף כל היום, שותה קוקטילים, נהנה מהשמש ושוחה בכיף. לקראת ערב, הוא חוזר לחדר ומתקלח, אוכל ארוחת ערב ומחליט לשלוח אמייל לאשתו לספר לה את חוויות היום הראשון.
הוא מחפש את כתובת האמייל שכתב על איזה פתק אבל הוא לא מוצא את הפתק ובכל זאת הוא חושב שפחות או יותר הוא זוכר את הכתובת, אז הוא אומר לעצמו: "מה יכול להיות? מקסימום, אם לא יגיע אז לא יגיע. כותב לה אמייל ושולח.
הוא בסך הכול טעה באות אחת, והאמייל מגיע לאישתו של כומר פרוטסטנטי שבעלה מת יום קודם לכן, כל בני המשפחה יושבים שבעה בבית ובערב אישתו של הכומר עוברת לחדר השני, למחשב, פותחת את תיבת הדואר שלה לראות את דברי הניחומים והדואר שהגיעו. היא קוראת את האמייל שלו, פולטת צווחה! ונופלת מתה. למשמע הצעקה כל בני המשפחה רצים אל תוך החדר ומגלים אותה מתה. מסתכלים על מסך המחשב ונדהמים מן הכתוב בו:

אשתי האהובה, הגעתי הבוקר. הנסיעה הייתה מקסימה, למרות שאני פה רק כמה שעות אני כבר מרגיש בבית, תדעי לך, שזה כיף לא נורמלי, קיבלו אותי מאוד יפה, משרתים אותי מקסים וכולם כבר שואלים עלייך ומצפים לבואך מחר אני רוצה שתגיעי לפה כמה שיותר מהר.
בעלך האוהב אותך לנצח.
נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהינום!

(מתוך אתר mesaper)

תושייה של רגע

מסופר על הבעש"ט, רבי ישראל בעל שם טוב, שהוזמן לקהילה אחת לענות על קושיות בענייני דיומא. לרבי ישראל היה משרת, יהודי ירא שמים, אדם פשוט, אבל בקי בהליכות העולם. פנה אליו הבעש"ט ואמר לו: "ראה, רצוני שתבוא אתי ותיטול את מקומי. אתה תלבש את בגדי, ואני אלבש את בגדיך ואתחפש למשרתך."

המשרת קיבל עליו. ביום המיועד הגיעו השנים לבית הכנסת. המשרת עלה אל הבימה כשהוא לבוש בבגדי הרב והבעש"ט ישב בצד, לבוש בגדי משרתים. ניגש אחד מלמדני הקהילה והציג קושיה מפולפלת מאין כמוה, תלי תלים של הלכות והלכות נגד, סתירות ובעיות. כשסיים את דבריו ישב כל הקהל פעור פה וחיכה לשמוע בקוצר רוח את תשובת הבעש"ט.

המשרת היה כאילם. ברגליים כושלות קם על רגליו להשיב, אבל מה מבין יהודי פשוט כמוהו בפלפולי הגמרא? ולפתע הבריק רעיון במוחו: הוא פנה לשואל ובקול בוטח אמר לו: "בשביל שאלה כה פשוטה הטרחת אותי עד לכאן? הרי זו שאלה שאפילו המשרת שלי יוכל להשיב עליה!"

הוא פנה אל הבעש"ט המחופש בבגדי משרתים והזמינו לעלות אל הבימה והלה בירר את הסוגיה והשיב עליה ללא כל קושי...(מתוך פורום באתר "סרוג")